בירושלים זוכרים את רצח העם הארמני

ה-24 באפריל נבחר להיות יום הזיכרון לרצח העם הארמני. בתאריך זה בשנת 1915 נאסרו כ-250 מנהיגים ואנשי רוח ארמנים שהתגוררו בבירה העות'מנית איסטנבול ובסביבתה. אותם עצורים נלקחו למתקן כליאה בסמוך לאנקרה. שלושה ימים מאוחר יותר קיבל הפרלמנט העות'מני, בהשראת איש הטריומוויראט הטורקי מחמט טלאט פאשה, את 'חוק טהקיר' או בשמו הרישמי "Sevk ve İskân Kanunu" כלומר 'חוק השילוח והיישוב מחדש'. החלטה זו איפשרה באופן חוקי את גירוש המיעוט הארמני במהלך מלחמת העולם הראשונה מכפריהם ועריהם בכל אזור אסיה הקטנה, אל המדבר הסורי – לכיוון העיר דיר א-זור. גירוש זה לווה במעשי אכזריות וטבח נוראיים במהלכם נרצחו מאות אלפי ארמנים. ישנן גרסאות רבות לגבי מספר הנרצחים. יש הנוקבים במספר 600,000 ויש הנוקבים במספר מליון וחצי. מרבית החוקרים נוטים יותר לכיוון המספר הגדול יותר. 98 שנים חלפו מאז מאורעות נוראיים אלו אבל בכל שנה ושנה מתאספים ארמנים בכל רחבי העולם לציין אותם ולהזכיר לעולם כולו את אסונו הנשכח של עמם. גם בירושלים מתכנסת הקהילה המקומית המונה כ-2300 נפש לטקס השנתי. השנה הצטרפתי גם אני לזוכרים. כבר בכניסה לרובע הארמני נתגלה לפני שלט ענק הקורא להכרה ברצח העם. כידוע ממשלת טורקיה מתכחשת לקיומו של אותם מאורעות. מבחינתם מדובר היה בבוגדים מבית אשר בחרו לתמוך באויב הרוסי בשעת מלחמה וחלקם נענש על מעשיו – לא רצח עם אלא תגובה שקולה בשעת מלחמה. גם מספר הקורבנות המסופק ע"י הטורקים קטן בהרבה. למעשה רק 25 מדינות הכירו באופן רשמי ברצח העם הארמני.

סיורים בירושלים עם ישי שביט - שלט שהוצב בכניסה לרובע הארמני הדורשם הכרה ברצח העם

שלט שהוצב בכניסה לרובע הארמני הדורשם הכרה ברצח העם

עם כניסתי לכנסיית סנט. ג'ימס העתיקה שבלב הרובע הארמני קיבלתי לידי את המסמך אותו פרסמה 'ועדת הזיכרון המאוחדת' הארמנית וקריאה בו חידדה לי את התביעה הארמנית. "ממשלת טורקיה והאקדמיה הטורקית" כך קובע המסמך שהוגש מאוחר יותר לידי אנשי הקונסוליה הטורקית בשכונת שיח ג'ראח בירושלים, "השקיעו מיליונים רבים על-מנת ליצור מערכת שלמה של אליבים והצדקות שונות לרצח העם כל זאת כחלק מהכחשה של כל אשר קרה" המסמך ממשיך וקובע כי "בכל ניסיון להכחיד עם שלם לצד תרבותו לא יכולים להיות שני נרטיבים. הקהילה הבין-לאומית דורשת מטורקיה להודות בפשעיה ההיסטורים". המסמך מסתיים בתקווה כי ממשלת טורקיה, בהתקרב שנת המאה לרצח העם, תודה בעובדות ותתקן את העוול ההיסטורי שנעשה לארמנים. אני קצת סקפטי כי תקווה זו אכן תתגשם במיוחד אם נתחשב בהלך הדעות בטורקיה כפי שהשתקף בפרשת הסופר הטורקי הנודע אורהן פאמוק שהעז להכיר ברצח העם הארמני בראיון שנתן לעיתון שוויצרי בשנת 2005. ראיון זה הוביל לחקיקת 'חוק השמצת הזהות הטורקית' חוק שכמעט ועלה לפאמוק במאסר ממושך. הארמנים היו העם הראשון שקיבל את הנצרות כעם. הם עשו זאת בשנת 301 לספירה ולמעשה הם יכולים להוכיח רצף התיישבותי בירושלים המגיע עד למאה הרביעית. עדות טובה לכך ניתן לראות בפסיפס הציפורים המרהיב מהתקופה הביזנטית שהתגלה לא הרחק משער שכם ובמסמך שניתן לארמנים במאה השביעית שעליו חתום הח'ליף עומר כובש ירושלים המוסלמי. עדות לעומק השורשים הארמניים בירושלים יכולה להיות גם כנסיית סנט ג'ימס (יעקב הקדוש) בה קבורים על-פי המסורת הארמנית יעקב הבישוף הראשון של ירושלים ואחיו (חצי אח…) של ישוע לצד יעקב 'הגדול' השליח אחיו של האונגליסט יוחנן ומי שראשו בלבד קבור במקום בעוד יתר שארית גופו נקבר בסן-דייגו דה קומפוסטלה שבספרד. הכנסייה נבנתה בתקופה הצלבנית על-גבי שרידים קדומים יותר ועברה שיפוץ במאה ה-18 לא מעט בזכות כספים אשר גייס הפטריארך גרגוריוס. לאור הקשיים הכספיים של הקהילה הירושלמית הוא נאלץ לשים על גופו שלשלת כבדה איתה הוא עבר מכנסייה לכנסייה בארמניה וגייס כספים. דרך 'שיווקית' זו עשתה פלאים והכסף הספיק, מלבד לכיסוי החובות, גם לשיפוצה של הכנסייה ולבניית חומות הרובע הארמני. כנסייה זו היא שאכסנה את החלק הראשון של אירועי יום הזיכרון לזכר רצח העם הארמני. זאת לא הייתה הפעם הראשונה או אפילו לא השנייה שלי בכנסייה. אני רגיל, במהלך סיורים בירושלים אותם אני מדריך, להיכנס למקום, הפתוח רק בין השעות 15:00 עד 15:30 ולהשתתף בטקס היומי. בדרך כלל נמצאים במקום כ-20 עד 30 איש נוספים מלבד אנשי הדת הארמניים. הפתעתי הפעם הייתה גדולה. באולם המרכזי של הכנסייה עמדו מאות אנשים אוחזים נרות דולקים בידיהם ומאזינים לליטורגיה המיוחדת של היום החשוב הזה. קהל המאזינים היה מגוון ביותר.

הטקס שהתקיים אל מול כנסיית סנט. ג'ימס ברובע הארמני - סיורים בירושלים עם ישי שביט

הטקס שהתקיים אל מול כנסיית סנט. ג'ימס ברובע הארמני

לצד אנשי דת ותושבי הרובע הארמני עמדות מאות ישראלים, אנשי השומר הצעיר, הנוער העובד ואחרים שבאו למחות על כך שמדינת ישראל איננה מכירה ברצח העם הארמני. רובם, כך אני מנחש, פקדו היום את הרובע הארמני בפעם הראשונה בחייהם. נוכחותם של אותם משתתפים 'לא ארמניים' בלטה עוד יותר ברחבה שלמול הכנסייה. שם דמה יום הזיכרון יותר ליום מחאה. האזור כולו התמלא במפגינים ששרו שירי מחאה, הניפו את דגלי ארמניה ואחזו בשלטים המגנים את ממשלת טורקיה והקוראים לה להכיר בפשעיה. יש שהרחיקו לכת ואף באו בדרישות טריטוריאליות לטורקים – 'הר אררט הוא ארמני!' זעקו חלק מהשלטים. דרישה אותה יש להבין, בין היתר, לאור חשיבותו הדתית של ההר עליו נעצרה תיבת נח, לארמנים. לא סתם לובשים אנשי הדת הארמנית כיסוי ראש מחודד בדמות פסגתו של הר זה. לאחר סיומו של הטקס בכנסיית סנט ג'ימס עברה כל הפמליה המכובדת לטקס נוסף בגן שממול לכניסה לרובע הארמני. שם למרגלות החאצ'קארים (צלבים המפוסלים באבן) המרהיבים התקיים טקס נוסף שהתמקד יותר בזכרון המאורעות ולווה בהנחת זרים. בשנים רגילות נמשך הטקס בבית הקברות הארמני שבהר ציון אך השנה שינו הארמנים ממנהגם והצעדה הייתה צעדה חילונית ללא אנשי הדת שנשארו בכנסייה. צעדה פוליטית בעיקרה. היא אומנם נמשכה מהרובע הארמני להר ציון אך סיומה לא היה בבית הקברות אלא באוטובוסים אשר לקחו את המפגינים הארמנים הצעירים לעצרת המחאה שהתקיימה אל מול הקונסוליה הטורקית בירושלים.

צעדת המחאה חוצה את הרובע הארמני בדרכה לקונסוליה הטורקית בשיח' ג'ארח - סיורים בירושלים עם ישי שביט

צעדת המחאה חוצה את הרובע הארמני בדרכה לקונסוליה הטורקית בשיח' ג'ארח

אני בחרתי שלא להצטרף למפגינים והתחלתי לחזור לביתי. לפתע נזכרתי בספר 'ארבעים הימים של מוסה דאג' המתאר את מאורעות רצח העם הארמני על רקע התנגדותו של כפר בסמוך לעיר אנטיוכיה שם עלה בידי גבריאל באגראדיאן גיבור הסיפור להציל את אנשיו. ספר זה שנכתב בשנת 1933, פרי דמיונו של הסופר היהודי-אוסטרי פרנץ ורפל, כולל בין היתר דו-שיח בין הכומר הגרמני יוהאנס לפסיוס לשליט העות'מני אנוור פחה. הכומר הגרמני פונה לבן שיחו הטורקי ואומר לו "אם המושלים בעמי, ינהגו כלפי בני ארצי שהם בני גזע אחר או בעלי אמונה אחרת, שלא ביושר, בניגוד לחוק, באורח לא אנושי, אסתלק בו ברגע מגרמניה ואסע לאמריקה!" תגובתו של אנוור פחה לדברים אלו הייתה חד-משמעית: " אוי לה לגרמניה אם גם אחרים חושבים כמוך! סימן הוא שחסר לעמכם הכח לממש בלי רחמים את רצונו הלאומי". (פרנץ ורפל, 'ארבעים הימים של מוסה דאג' הוצאת עם עובד, 2003, עמוד 106)  שש שנים חלפו משעת כתיבת ספר זה ועד לראשית מלחמת העולם השניה ולמאורעות השואה. שש שנים – זה הכל. הקשר בין גורל העם הארמני וגורל העם היהודי היה גלוי לעין כל ברחובות הרובע הארמני בירושלים היום. ועדיין מדינת ישראל לא אזרה כוח להכיר באופן רשמי באירועי רצח העם הארמני.

סרטון קצר שצילמתי בשעת צעדת המחאה הארמנית

העלתי תמונות נוספות בפייסבוק

חזרה לעמוד הבית – סיורים בירושלים

To the English post

נשלח ב מיומנו של מורה דרך עם התגית: , , , , , , , , ,

איפה הייתי השבוע?

  • 23.4.2017
King Herods northern palace. Masada.
הארמון הצפוני. מצדה.
  • 22.4.2017
Asaph (three years old). Kfar Saba.
אסף (בן שלוש) כפר סבא.
  • 21.4.2017
Old and new at The pool of Bethesda. Jerusalem.
ישן וחדש בבריכת בית חסדה. ירושלים.
  • 20.4.2017
Qaser al Yahood - the traditional Baptism site not far from Jericho. The west bank.
קאסר אל יהוד - אתר הטבילה לא הרחק מיריחו.
  • 19.4.2017
Marc Chagall's tapestries. The Knesset. Jerusalem.
שטיחי מארק שאגאל בכנסת. ירושלים.
  • 18.4.2017
Nahalat Shiva street. Jerusalem.
נחלת שבעה. ירושלים.
  • 17.4.2017
The Israel museum. Jerusalem.
מוזיאון ישראל. ירושלים.

עקבו אחרי!