פרשת השבוע – פרשת עקב

פרשת עקב לכל אורכה מביאה טענה מעניינת – עבודת השם וקיום המצוות אינם חייבים להיות לשמם, כלומר ללא תמורה מצדו של הקב"ה. ניתן בהחלט להיות יהודי טוב השומר את המצוות על מנת להשיג רווח כלשהוא או להימנע מנזק כזה או אחר שיפיל האל על ראשנו. דברים אלו באים לידי ביטוי בפרשת "והיה אם שמע" הכלולה בפרשה בה עסקינן – פרשת עקב, שם נאמר לנו כי "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצווה אתכם היום, לאהבה את אדוני אלוהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר בעיתו, יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירשך ויצהרך" (דברים, יא, יג-יד). כידוע דברי "והיה עם שמוע" כלולים בתפילת שמע, במזוזות ובתפילין, כלומר הם מהווים עיקר חשוב בחיים היהודים כבר אלפי שנים. רבים וטובים, וביניהם הרמב"ם בפרשנותו למשנה, שמו לב לניגוד שבין דברים אלו לבין דברי "פרשת שמע" שם אנו מצווים ל-"ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו', ה), כלומר אהבת האל לשמה, על מנת שלא לקבל כל תמורה. שתי המידות לגיטימיות שהרי כידוע "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"…
בין יתר ה-"צ'ופרים" שמבטיח ה' לעמו אם אלו רק יואילו לשמור את מצוותיו וללכת בדרכיו ניתן למצוא את הדברים הבאים "כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כלומר, משה רבנו בדברו את הדברים הללו אל העם בשעה שאלה עומדים לחצות את הירדן ולכבוש להם את הארץ המובטחת אליה נשאו פניהם במהלך ארבעים שנות נדודים במדבר, למעשה טוען כי ה' ייתן להם ארץ פורייה אם רק ישמרו מצוות. משמעה של ארץ פוריה היא ארץ בה נפוצים שבעת המינים המוזכרים, כשהשמן מייצג את עץ הזית והדבש את עץ התמר.
לעניין שבעת המינים המסמלים את פוריות הארץ נדרשו אמנים יהודיים רבים במהלך הדורות. בתי-כנסת בכל רחבי העולם מאוירים בשבעת המינים הללו, יש הנוהגים להביא את שבעת המינים לסוכתם ויש הנוהגים לאוכלם בט"ו בשבט. מנהג אחרון זה, הרווח מימיו של האר"י, הוא זה שמחבר בעיני את פרשת עקב לסיורים בירושלים.

סיורים בירושלים עם ישי שביט - אולם מליאת הכנסת

אולם מליאת הכנסת

ט"ו בשבט הוא כידוע חגה של כנסת ישראל, ביום זה, בשנת 1949 התכנסה, לאחר מערכת בחירות מרגשת, כנסת ישראל לאסיפתה הראשונה. מאז ועד היום בכל שנה מציינת הכנסת את יום הולדתה בט"ו בשבט, יושב ראש הכנסת מברך והאירוע כולו זוכה לסיקור תקשורתי ולעיתים אף זוכה לתמונה בעמוד האחורי של עיתון זה או אחר. ט"ו בשבט של שנת 1999 היה שונה. ביום זה ציינה הכנסת את יום הולדתה ה-50. פרנסי הקרן הקיימת לישראל החליטו להעניק מתנה מפוארת למשכן המחוקקים – פסל של מנורת שבעת הקנים שהיא למעשה מנורת שבעת המינים. למעשה המדובר בגזע של עץ זית המסמל את הקשר לארץ ממנו עולים וצומחים כל שבעת המינים על כנים הנראים ככניה של מנורת המקדש ושל סמל מדינת ישראל. פסל ייחודי זה הוא מעשה ידיו של האמן אליעזר וייסהוף, יליד שכונת מחנה יהודה בירושלים, בוגר בצלאל ומי שהחל משנות השישים המוקדמות לעסוק בעיצוב בולים ומטבעות, בפיסול ובציור. בין עבודותיו "הירושלמיות" המוכרות ניתן למנות את אנדרטת מגדלי התאומים שהוקמה ב-2009 בעמק הארזים ואת סדרת הבולים "שערי ירושלים" שהונפקה בשנת 1972.

סיורים בירושלים עם ישי שביט - אנדרטה לזכר אסון התאומים בעיצובו של אליעזר וייסהוף שנבנתה בעמק ארזים בשנת 2009

אנדרטה לזכר אסון התאומים בעיצובו של אליעזר וייסהוף שנבנתה בעמק ארזים בשנת 2009

משכן כנסת ישראל עשיר ביצירות אומנות מהשורה הראשונה. די אם נזכיר את הגובלנים המדהימים מעשי ידי האמן היהודי מארק שאגאל והמוצבים באולם קבלות הפנים או את שערי הכניסה המרשימים שעוצבו ע"י האמן דוד פולומבו. באופן כללי ניתן לומר כי כל נושא קישוטו ועיצובו של המשכן היה כרוך בויכוחים אין סופיים בין האדריכל יוסף קלרויין לבין מעצבת הפנים דורה גד. ויכוחים אלו רק הוסיפו לסאגה הבלתי נגמרת של בניית משכן של קבע לכנסת ישראל. בראשית ימיה ישבה כנסת ישראל בבית פרומין שברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. מיקום זה בטבורה של עיר שוקקת היה בעייתי למדי וכבר בשנת 1954 הוחלט לבנות את המשכן כחלק מקריית הממשלה בגבעת רם. לאדריכל קלרויין לקח 12 שנה להתגבר על כל המכשולים ולסיים את הבנייה (תיאור מעניין של מסכת הייסורים הזו ניתן למצוא בחוברת 96 של כתב העת קתדרה, עמודים 131-170).

סיורים בירושלים עם ישי שביט - שטיחי שאגאל או הגובלנים של שאגאל מעטרים את אולם קבלות הפנים הרשמי של כנסת ישראל

שטיחי שאגאל או הגובלנים של שאגאל מעטרים את אולם קבלות הפנים הרשמי של כנסת ישראל

המשכן מעולם לא קפא על שמריו. מידי פעם היו מוסיפים יצירת אומנות כזו או אחרת או מסירים אחת, הכל על פי טעמו של יושב ראש הכנסת, הוא-הוא "בעל הבית" האמיתי של המשכן (ליצני הכנסת נהגו לכנות יושבי ראש אשר הרבו להתערב בסוגיות אלו בתואר "יושב-ראש ועדת הקישוט של הכנסת…). כך קרה ובמהלך כהונתה של הכנסת ה-14 החליט יו"ר הכנסת דן תיכון להציב את פסל מנורת שבעת המינים בכנסת.

סיורים בירושלים עם ישי שביט - מנורת שבעת המינים של האמן אלעזר וייסהוף

מנורת שבעת המינים של האמן אלעזר וייסהוף

יצירתו של וייסהוף המקשרת בין פרשת עקב שבתורה, ט"ו בשבט וכנסת ישראל מוצבת עד ימינו במקום של כבוד במבנה הכנסת הישן. כל מי שחפץ בסיור בכנסת וכל מי שמעוניין להיות נוכח במשכן בשעת דיון במליאה יעבור בסמוך לפסל ויעלה בגרם מדרגות המקשר את אולם המליאה לקומה החמישית מקום מושבם של הצופים בדיונים. מיקומו של הפסל מזכיר לי תמיד את שירו של נתן אלתרמן שהתייחס לדבריו של דוד בן-גוריון שאמר כי "אנחנו נמצאים כבר בקומה החמישית של הפירוד". כך כתב אלתרמן בשירו "הקומה החמישית":

"לחדש מעשי בראשית
באנו יחד אל ארץ מולדת.
אך עלינו לקומה החמישית
ואיננו יכולים לרדת…
וריבנו עולה וגובר להשחית
ורפה לא ירפה כזית.
וברחוב צועקים שקומה חמישית
מסכנת את כל הבית…"
אני כולי תקווה שבניגוד לשירו הפסימי של אלתרמן, פסל מנורת שבעת המינים ימשיך ויזכיר למחוקקים שלנו את הנאמר בפרשת עקב: "והיה אם שכוח תשכח את ה' והלכת אחרי אלוהים אחרי ועבדתם והשתחווית להם העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון" דברים ח' י"ט. ושכל אחד מאיתנו יבחר מהם אותם "אלוהים אחרים" המוזכרים כאן.

חזרה לעמוד הבית – סיורים בירושלים

To the English post

נשלח ב ספר דברים, פרשת השבוע ברחובות ירושלים עם התגית: , , , , , , , , , , , , ,

איפה הייתי השבוע?

  • 29.5.2017
The Trumpeldor cemetery in the middle of Tel Aviv.
בית הקברות טרומפלדור במרכז תל אביב.
  • 28.5.2017
Rabin's memorial. Tel Aviv.
אנדרטת רבין. תל אביב.
  • 27.5.2017
Cave number 4 in Qumran in which some of the dead sea scrolls where discovered.
מערה מספר 4 בקומראן בה התגלו מספר רב של מגילות ים המלח.
  • 26.5.2017
Tsuba amusement park.
קיפצובה.
  • 25.5.2017
Mahane Yehuda market. Jerusalem.
שוק מחנה יהודה. ירושלים.
  • 24.5.2017
"And thoh shalt love" flag at the inclusive Jerusalem day parade.
דגל "ואהבת" במצעד יום ירושלים המכיל.
  • 23.5.2017
Aladdin's cave in the Shuk (market) of the old city. Jerusalem.
מערת הקסמים של אלאדין בשוק בעיר העתיקה. ירושלים.

עקבו אחרי!