הסיור והשיח ברחובות ירושלים

כחלק מעבודתי כמורה דרך יוצא לי להדריך קבוצות שונות ומגוונות. לפעמים אני מדריך תיירים ולפעמים ישראלים. אני מודה שאני מנסה לגוון ככל האפשר ולו בגלל שזה שומר על הערנות שלי ומכריח אותי להכין בקפידה כל הדרכה והדרכה. השבוע יצא לי להדריך קבוצה של לוחמי מג"ב המשרתים במזרח ירושלים. החבר'ה האלה אשר עוסקים ביום-יום שלהם באחת המלאכות הקשות והסיזיפיות ביותר שניתן לדמיין הם חברה קשוחים, שלא בקלות מתחברים לסיור או למדריך. יצאתי להדריך אותם בפרויקט נפלא של בית שמואל ששמו סיור ושיח. במסגרת זו עושים שימוש במתודה של הסיור על מנת להעלות לדיון אספקטים שונים הקשורים לחברה בישראל והשפעתם על הפעילות היום-יומית של לוחמי מג"ב. בבוקרו של יום חם במיוחד נפגשתי עם אנשי המחלקה אותם הדרכתי ברחבה שליד תיאטרון ז'ראר בכר. החברה היו ציניים כבר כשפתחתי את הפה. הם לא ממש הבינו מה רוצים מהם ולמה זה עתיד לקחת חמש שעות… יצאנו לכיוון נחלאות תוך שאני מראה להם את השכונה החרדית כנסת ישראל ג'. כשהגענו לשכונת מזכרת משה התישבנו אל מול בית וינר והתחלנו לדבר. מסתבר שהמחלקה הזו עסקה לא מזמן בפיזור הפגנות השבת של החרדים בירושלים ויש להם הרבה דברים שיושבים להם על הלב מההפגנות הללו. איך אגדיר זאת בעדינות? הם לא ממש נהיו אוהבי חרדים. ניסיתי להראות להם את הצד השני ואת החיים ההרמוניים יחסית השוררים בין תושבי נחלאות החרדים, הדתיים, המסורתיים והחילונים. תוך כדי שאני מדבר הופיע בחור שבמבט ראשון לא נראה במייטבו. הוא היה רזה להחריד, בעל עיניים בולטות ולגופו גופיה מלוכלכת הגדולה ממנו בכמה מידות. כל חזותו אמרה שמדובר כאן באדם משולי החברה. בדרך כלל יש נטייה למדריכים להתעלם מאנשים מסוג זה, במיוחד אם הם מתחילים להציק לקבוצה בהערות שביניהן לבין המציאות אין כלום. אני לא יודע למה אבל האינטואיציה שלי אמרה לי לתת לו מקום. הבחור שהציג את עצמו בשם בן-דוד התגלה כמכרה בלתי נדלה של אינפורמציה. הוא סיפר לנו על ביתו המטופח  ועל ילדותו כילד עולה ממרוקו. הוא דיבר מתוך כבוד לכולם, אפילו לחרדים שבשכונה שכמה מהם נמנים עם חבריו הקרובים ביותר. הבחור פשוט אמר את כל מה שאני רציתי לומר. המג"בניקים היו בטוחים שהכל מבויים אבל בכל זאת נתנו את הכבוד לבן דוד.

ג'יפ מג"ב במגרש הרוסים - סיורים בירושלים עם ישי שביט

ג'יפ מג"ב במגרש הרוסים

המשכנו בסיור, ביקרנו בשוק מחנה יהודה, במסגד של נבי עוכשא, בכנסייה האתיופית ובחצר סרגיי. דיברנו על קליטת עליה, על הדינאמיות המאפיינת את החברה הישראלית, על מקומה של העברית בה ועל העדות השונות שבירושלים. כאן, לאחר קצת יותר משעתיים של סיור נדמה היה שלחברה נגמרה הסובלנות. כמו שחשתי בכך החלטתי לפנות לכיוון שכונת מוסררה, שם אין רגע דל. הגענו לרחוב משמרות שם הסברתי על הפנתרים השחורים והקראתי קטע מקומם במיוחד העוסק באפליה כנגד המזרחיים. כל זה לא ממש עשה רושם על אף אחד. נכון הקשיבו לי בעניין והגיבו לשאלות שלי אבל בכל זאת הרגשתי שאני לא באמת מצליח לחדור את המעטה הציני שמסביב ללוחמים. לפתע ירד מאחת הדירות שבשכונה אדם כבן 60, מסורק למשעי, לבוש בבגדים קצרים וסנדלים. ראיתי כי הוא מביט במג"בניקים במבט קצת מלוכסן. עצרתי אותו ושאלתי האם הוא מכיר את הפנתרים השחורים. העיניים שלו נדלקו בבת אחת והוא אמר לי כי הוא היה אחד מהמקימים. כששאלתי לשמו הוא אמר קוקו ואני ישר השלמתי – קוקו דרעי. קוקו דרעי היה שם בתחילת שנות ה-70 לצידם של ראובן אברג'ל, צ'רלי ביטון, סעדיה מרציאנו ואחרים ברחוב משמרות שבלב שכונת מוסררה. הוא היה שם כשהפנתרים הבעירו את ירושלים, הוא היה חלק מאלה שנשבר להם מהמצב הכלכלי, הוא ישב אצל גולדה במשרד רק בשביל לשמוע אותה אומרת עליו ועל חבריו שהם לא נחמדים. כעת עמד קוקו דרעי אל מול מחלקה של מג"בניקים ששתתה כל מילה שלו בצמא. גיבור לאומי עומד למולם ומרצה את תורתו! קוקו לא היסס לרגע והחל לשפוך על שומעיו את תורתו. הוא הפליג על כנפי זכרונו לתקופת ילדותו, גלש אל תקופת המאבק של הפנתרים וקינח במבט מפוקח על המצב החברתי בישראל של שנות האלפיים. קשה היה לעצור אותו במשך כל החצי שעה בה דיבר. לפעמים נדמה היה כי הוא מדבר מדם ליבו ולעיתים הוא נראה כאדם בוגר ומפוקח שכל רצונו הוא שהדור הצעיר יכיר את מורשתו וירים אף הוא את נס המרד. בתום השיחה המרגשת עם קוקו המשכנו בסיור אותו סיימנו בשיחה בכיתה ממוזגת בבית שמואל. קשה היה לי לנתב את השיחה למקומות אליהם רציתי להגיע. החום הכבד והעייפות הכריעו גם את הקשוחים שבמג"בניקים. לא הייתה לי כל ברירה, זנחתי את כל מה שתכננתי. במקום מתודות מתוחכמות ובנויות היטב מצאתי את עצמי מנהל ויכוח סוער על דבריהם של בן-דוד ושל קוקו דרעי… אכן קיימנו סיור ושיח כהלכתו ברחובות ירושלים.

חזרה לעמוד הבית – סיורים בירושלים

To the English post

נשלח ב מיומנו של מורה דרך עם התגית: , , , , , , , , , ,

איפה הייתי השבוע?

  • 24.5.2017
Mahane Yehuda market. Jerusalem.
שוק מחנה יהודה. ירושלים.
  • 24.5.2017
"And thoh shalt love" flag at the inclusive Jerusalem day parade.
דגל "ואהבת" במצעד יום ירושלים המכיל.
  • 23.5.2017
Aladdin's cave in the Shuk (market) of the old city. Jerusalem.
מערת הקסמים של אלאדין בשוק בעיר העתיקה. ירושלים.
  • 22.5.2017
Yad Lakashish.
Jerusalem.
יד לקשיש. ירושלים.
  • 21.5.2017
The flag of the Israeli armored corps. Latrun.
דגל חיל השריון. לטרון.
  • 20.5.2017
Hebrew union college. Jerusalem.
בניין ההיברו יוניון קולג׳. ירושלים.
  • 19.5.2017
יד לילד ביד ושם. ירושלים.
The children memorial at Yad Vashem. Jerusalem.

עקבו אחרי!